המטרה הייתה לייצר מסלול נגיש אל רחבת הכותל המערבי, מבלי לפגוע במשמעות העמוקה של הדרך המסורתית המובילה אליו – מסע איטי דרך סמטאות העיר העתיקה, בו כל צעד הוא חלק מהכנה נפשית ורוחנית.

הקונספט שלנו התבסס על השאלה: כיצד ניתן להפוך ירידה פיזית למסע רוחני של עלייה פנימית?
בחרנו להתמקד במפגש שבין חומר לאור ובכוחו של תהליך טרנספורמטיבי. התכנון עושה שימוש באבן ירושלמית מקומית, המקשרת את המבקר אל הקרקע וההיסטוריה, לצד תאורה משתנה ומתכות סמליות – פלדה המסמלת חוזק, נחושת המקרינה חום ואנושיות, וזהב כסמל לטוהר והתעלות.

המרחב הפנימי מתוכנן כמעבר מדורג – מן העיר הרועשת, הצפופה והתוססת, דרך חלל הולך ונרגע, עד להגעה לאזור שבו האור רך, הצללים מתארכים, והאדם מתמלא בתחושת יראה ושקט פנימי. הירידה הפיזית הופכת למסע אישי, שבו כל תנועה מטה היא גם צעד נוסף בעלייה הרוחנית.

.